"הפַסל חושב על רצפה - הצַייר חושב על קיר"

לחליל, גיטרה וכלי הקשה

יצירה זו חוקרת את הדמיון המרחבי שמאחורי יצירת המוזיקה. כיצד צליל מתייחס למשטחים, מרקמים וכיוונים. בשונה מפַסל המקרקע את הצורה במשקל ובכוח משיכה או צַייר שמותח את התמונה על פני מישור אנכי, החליל חורט קווים עדינים באוויר כמו משיכות מכחול על פני בד; הגיטרה חורטת תהודה מגוף העץ כמו אזמל המעצב את החלל; וכלי ההקשה עוגנים ושוברים, מעוררים גם את הקרקע וגם את המסגרת. מכאן שהמוזיקה מתפתחת לא באופן ליניארי, אלא באופן אדריכלי - שכבות מצטברות, מחוות מרחפות, נעלמות וחוזרות - כאילו האנסמבל מנהל משא ומתן בין שני מישורי מחשבה, שני ממדי זמן.