יום ראשון, 9 באוגוסט 2020

 

Entanglement" for conductor and interactive 2D point map

"שְׁזִירָה" למנצח ומפה אינטראקטיבית

 

ביום חמישי האחרון הושמעה בבכורה ובשידור חי ברשת יצירתו של המלחין ד"ר שי כהן "שְׁזִירָה" - Entanglement, במסגרת קונצרט סולני אנסמבל המאה העשרים ואחת. היצירה שנכתבה במיוחד עבור המנצח אילן וולקוב, עוקבת באמצעות חיישנים אחר תנועות הניצוח ומפעילה צלילים מוקלטים של סולני האנסמבל, שנותחו ועובדו על-ידי המלחין באמצעות טכניקת בינה מלאכותית.

המלחין נפגש להקלטה בנפרד עם כל אחד מארבעת נגני האנסמבל והציע להם להגיב בשלושה אלתורים שונים, ל-48 סימני תיווי גראפיים. בשום שלב לא הוסבר לנגנים כיצד לפרש את הסימנים והם הגיבו באופן ספונטני, על-פי הבנם והאפשרויות שכלי הנגינה הציע להם.

48 הסימנים הגראפיים שהוצגו למבצעים:

השתתפו והקליטו בפרויקט נגני האנסמבל:
חליל - מרגריטה טימושין, ויולה - עמית לנדאו, צ'לו - אורי רון, וכלי הקשה - עודד גייצהאלס

סה"כ הוקלטו 576 פראזות שהיוו מאגר מידע ליצירה. מאגר זה עבר ניתוח ספקטרלי באמצעות למידה בלתי מונחית (unsupervised machine learning) שהניב ענן של נקודות שהוקרן על הקיר בתיבה ביפו בזמן הביצוע. את הענן ניתן לדמות לתזמורת בה הפראזות מופיעות במרחב ומסווגות לאשכולות בצבעים, על-פי השונות באיכויות הצליל שלהם.

 ענן של נקודות במרחב

המנצח התבקש על-ידי המלחין לענוד טבעת ששידרה למחשב את תנועות הידיים שלו (צירים X-Y-Z) ואפשרה לו לנווט במפה באמצעות תנועות אנכיות ואופקיות. כל מפגש עם נקודה במרחב, הפעילה את הפראזה המשויכת לנקודה. עצירה בין נקודות אפשרה למנצח להוסיף שקט. לחיצה על כפתור בטבעת הגרילה אחד מהסימנים הגראפיים (שניתנו מלכתחילה לנגנים לביצוע) לניצוח והפעילה אחד מ-16 אקורדים שהוקלטו מראש. המנצח לא קיבל הוראות מהמלחין כיצד לפרש את הסימן הגראפי שהוצג לו לתנועה במרחב, מה שהשאיר לו בזמן הביצוע, מרחב פעולה בקבלת החלטות. במידה והכפתור בטבעת לא נלחץ למשך 20 שניות, הורגלה פראזה חדשה שהיוותה "גירוי ויזואלי" חדש לניצוח. כעבור 16 לחיצות על הטבעת היצירה הגיעה לסופה.

טבעת השליטה של המנצח שידרה באמצעות Bluetooth את מצב היד למחשב:

באמצעות תוכנת Max/msp שייך המלחין את המידע המגיע מהטבעת למפת הנקודות שהפעילה את הצלילים.  המנצח ראה במסך המחשב עותק של המפה המוקרנת על הקיר, ייצוג של תנועת היד באמצעות עיגול לבן על התמונה ואת הסימן הגראפי הנבחר.

כמה מחשבות לסיום:

היצירה היא יצירה בעידן ה"קורונה"! לא היה מפגש פיזי בין המבצעים, היצירה בוצעה "בשלט רחוק" ללא מגע כאשר המנצח נאלץ להתמודד עם חוסר ודאות מובנה כדי לייצר תוצאה. אי אפשר לצפות את התוצאה וגם לא ברור של מי היצירה של המלחין, המבצעים או המנצח – כולם שותפים שווים. למעשה, המלחין הציע פלטפורמה פסיכולוגית, בה כל השותפים נדרשים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהגיב באופן ספונטני, כמו "מוח פוסטמודרני" בו נדלקות הקישוריות כרשת אינסופית לאסוציאציות וללא התחלה או סיום.

את חומרי היצירה ניתן לראות כמיקרו ומקרו; סימני התיווי הגראפיים שהוצגו למנצח זהים לאלו שהוצגו למבצעים והפרטיטורה תורגמה על-ידי המנצח בו זמנית לצליל ולתנועה במרחב. באופן מסורתי, מנצח לא משמיע צליל וביצירה זו המנצח הוא הנגן המבצע. פעולת הניצוח אינה חישובית היא איכות רציפה ויוצרת, הנוצרת בזמן הביצוע, מול קהל המאזינים והצופים ועל כן היצירה פועלת בו-זמנית במישור הדיגיטלי והאנלוגי. בנוסף, היצירה מדמה "מבוך" פוסטמודרני בה כל אחת מהדרכים יכולה להוביל לכל אחת מהדרכים האחרות, בתהליך אינסופי של חיבורים, מבלי שתובטח מראש יכולת ההצלחה של החיבור.

ניתן להאזין לביצוע היצירה בקישור הבא: https://youtu.be/N2mxIsaHBJ8