לרדת, לעלות / דוד אבידן / שי כהן

"לְהָבִין מַשְמָע לָרֶדֶת לְסוֹף- דָּבָר
אֲבָל מַה לּעֲשוֹת, אִם סוֹף הַדָּבָר נִמְצָא לְמַעֲלָה?
אָז לְהָבִין – מַשְמָע לְטַפֵּס בְּמַעֲלוֹת הַדְּבָרִים,
דֶּרֶך שִבְעָה רְקִיעִים וּלְמַעֲלָה מֵהֶם,
וְשָם הַדָּבָר נִמְצָא, מַמְתִּין בַּעֲטִיפָה זוֹהֶרֶת, לא נָגוּעַ.
מַה לַעֲשוֹת עִם הַדָּבָר הַבִּלְתִּי-נָגוּעַ הַזֶּה?
אֵיךְ לָגַעָת וְלא לָגַעַת בַּהֲבָנָה?
זֶה כְּבָר עִנְיָן שֶל הֲבָנָה דַּקָּה, שֶל צְלִיל,
אֲבָל גַם שֶל דְמָמָה דַּקָּה וִיכולֶת- הַמְתָּנָה,
אֲבָל גַם עִנְיָן שֶל כּשֶר-זִנּוּק בַּרֶגַע הַנָּכוֹן.
לְהָבִין מַשְמָע לְהַגִיעַ, וְזֶה כְּבָר עִנְיָן שֶל לוֹגִיסְטִיקָה
אֲבָל לְהַגִּיעַ אֵין מַשְמָע לְהָבִין, וְזֶה כְּבָר עִנְיָן מִיסְטִי.
אָז מָה עוֹשִים עִם זֶה?
קדֶם כָּל לא לָרֶדֶת לְסוֹף-דָבָר, אֶלָא לַעֲלוֹת אֵלָיו.
וְאַחַר-כָּך לא לַגַעַת בַּדָּבָר עַצְמוֹ, אֶלָא לַגַּעָת בְּעַצְמֵנוּ
לְמַרְאֵה הֵדָּבָר הַגָּדוֹל הַזּוֹהֵר לְמַעֲלָה.
וְאֲחַר כָּךְ לא לִסְלוֹחַ לְעַצְמֵנוּ עַל הַהַחְטָאָה."

יצירה לחליל סולו המתכתבת עם שירו של דוד אבידן. בזמן הביצוע צלילי החליל נקלטים במחשב והופכים לפס קול הנע בטווח שבין תהודה לעוגב. ברגעים מסויימים נשמע קולו של הקריין קורא מקטעים מהשיר. עם התקדמות היצירה מתחזק הקשר בין הצלילים לטקסט ופס הקול משתלט על הביצוע החי.