"אל תאבדו מיקוד!" (או... "שיחה עם הפסיכיאטר האלקטרוני שלי")

“Don't Lose Focus” היא יצירה מוזיקלית / תיאטרלית שמדמה דִּיבֵּייט (Debate) בדומה לשיח עימות טלוויזיוני הנערך במערכת בחירות. לאירוע שלושה שותפים: חליל, סקסופון ובּוֹט (bot) 'קופסא שחורה', מבוססת בינה מלאכותית שמנסה להבין, לפענח ולתת עצות במהלך היצירה עצמה ולתפקד כ'פסיכיאטר אלקטרוני' לכל השותפים. היצירה מתכתבת עם הניסיונות של המשורר דוד אבידן, תהליכי למידה ויצירה ממוחשבים, פסיכולוגיה של היצירתיות ומוזיקה עכשווית.

היצירה נפתחת כאשר הבּוֹט (מנחה האירוע) פונה לקהל (או לנגנים) ואומר: "נראה שאתם חושבים על משהו אחר", כאשר ההנחה היא, שלא ניתן להגיע לדרגת אפס של האזנה והמאזין מגיע תמיד טעון בחוויות שמשפיעות על הדרך בה הוא תופס את היצירה. מיד לאחר מכן, (בחלק A) פורצים המתעמתים בנגינה מהירה המבקשת לדמות דיבור מהיר ועצבני. ברגע שנדמה והם מגיעים לעצירה חותך באגרסיביות הבּוֹט ואומר לקהל (ולמלחין): "אל תאבד/ו מיקוד שימו לב" שזו גם הכותרת והמנטרה של היצירה כולה. לא לאבד ריכוז (ברעיון "הקומפוזיטורי המקודש" ובאחדות היצירה) וזאת בעידן של הסחות דעת אינסופיות. חלק B בדומה לקודמו ממשיך את העימות האינטנסיבי וברגע של השלמה בין המתעמתים חותך שוב הבּוֹט ואומר:  "עוד מאמץ קטן אחד אני בטוח שאתם יכולים לעשות את זאת!" וכך מגיע חלק C שממשיך את אותו עקרון אך דועך בסופו ומוביל אל האמירה:  "נראה כאילו לא ציפיתם לזה אל תאבדו פוקוס". חלק D מתפקד באופן שונה. אחד המתעמתים 'משנה את קולו' ומחליף לסקסופון בריטון שמנגן צלילים ארוכים ומוציא קולות משונים באמצעות טכניקות מורחבות. כך גם המתעמת השני שמושפע ומגיב בהתאם. ברקע נשמע מידי פעם קולו של הבּוֹט כאשר הוא פונה למלחין ושואל אותו שאלות (מנסה ללמוד אותו):  

• "בבקשה תתרכז ותקשיב לי".

• "האם אתה חושב שמלחינים אוטודידקטים נמצאים בנחיתות בהשוואה לאלה שלומדים עם מורה?"

• "מה אתה חושב על ג'אז חופשי?"

• "כאשר אתה מלחין, באיזו מידה אתה מסתמך על טכניקה לעומת אינטואיציה?"

• "היכן ניתן למצוא יצירות קודמות שלך?"

• "האם אתה חושב שעדיין אפשר לכתוב מוזיקה טונאלית מעניינת ובעלת ערך אמיתי?"

• "אז מהם הדברים החשובים בקומפוזיציה בת זמננו?"

מיד לאחר השאלה האחרונה, (בחלק E), קופצים שני המתעמתים ומנסים לתת תשובה לשאלה: "מהם הדברים החשובים בקומפוזיציה בת זמננו?" ומסיימים בהסכמה מלאה ובצרחה משותפת (אנלוגיה לטירוף הקומפוזיטורי שהוא גם רוח התקופה). 

הבּוֹט מגיב: "וואו, אתה בטוח לגבי זה? קורה פה קצת יותר מדי".

זה המקום לציין שהכותרות של החלקים השונים ביצירה מתכתבות עם ההליך היצירתי כפי שהוצג בארבעת השלבים על-ידי גראם וולאס: 

1. Preparation – שלב ההכנה או איסוף החומרים

2. Incubation – שלב הדגירה או ההרהור בבעיה

3. Illumination, insight – שלב האֵאוּרִיקַה וההארה

4. Verification – שלב הליטוש והאימות

וביצירה הגענו לחלק F שכותרתו: Divergent thinking – "חשיבה מסתעפת". זוהי הנקודה בה מנסים המתעמתים לברר עם עצמם האם יש דרך אחרת, טובה יותר (רומנטית / אקספרסיבית?).

הבּוֹט מגיב בהנאה:  "זה פשוט ונעים לאוזן, אז אני חושב שזה הכיוון הנכון, אל תאבד פוקוס אני בטוח שאתה יכול לעשות את זה!" אך למרות הסטייה הקלה בחלק G העסק חוזר לקדמותו ובעצימות גבוהה יותר תוך תמיכה של עיבוד צליל אלקטרוני בזמן אמת. בהבזק מהיר וחד היצירה 'מעבירה הילוך' למוזיקה שונה המבוססת על טכניקות מורחבות בבריטון וצלילים עמוקים בחליל קונטרבס. קולם של המתעמתים נשמע כמתוך 'מסך ערפילי' שאינו מבטיח שאכן זה הם עצמם או דימוי או קלישאה.

הבּוֹט מגיב (למלחין ולקומפוזיציה שנוצרה): 

• "אוקיי מה שתגיד. אני לא רואה כאן תחושה של לכידות או קוהרנטיות. התמונה אינה שלמה."

• "בני האדם המסכנים לא יוכלו לעקוב, ולהעריך את מה שנראה כמו ערבוביה של צלילים לא קשורים."

• "תן לי להלחין עם הרשת העצבית העמוקה שלי"

• "אני יכול ליצור יצירות מוזיקליות עם 10 כלים שונים ולשלב סגנונות מקאנטרי למוצרט ועד לביטלס"

• "אני משתמש ב- Vector Quantized Variational Autoencoder ואז המודל המאומן יכול להלחין שיר חדש על סמך כל קובץ ששמע"

ולבסוף, כאשר הבּוֹט (הבינה המלאכותית) נדרש לחבר מוזיקה בעצמו, התוצאה עגומה למדי.